← All source sheets

On Netiah Shel Simcha

1 Section B: Simcha During Pesach Pesikta de-Rav Kahana, Piska Acharita (Sukkot)

פסיקתא דרב כהנא פיסקא אחריתא סוכות "ושמחת בחגך" (דברים טז יד). את מוצא שלש שמחות כתיב בחג, ואלו: "ושמחת בחגך" (שם), "והיית אך שמח" (שם טו), שני פסוקים אלה הם מתוך פרשת המועדות שבפרשת ראה ספר דברים פרק טז: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". דרשות רבות נאמרו על פסוקים אלה, אבל אנחנו מבקשים להתמקד הפעם בצירוף של זמן ושמחה. "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים" (ויקרא כג מ). אבל בפסח אין את מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, ולמה? אלא את מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה היא השנה אם אינה עושה, לפיכך אין כתוב שם שמחה.דבר אחר: למה אין כתיב שם שמחה, בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה? כדאמר שמואל: "בנפול אויביך אל תשמח" (משלי כד יז

Pesika, – (you don’t find simcha discussed in relation to Passover because: 1) the wheat is being judged and 2) since the Egyptians died

2 Tosafot, Hagigah Tosafot, Hagigah 8a

ושמחת בחגך לרבות מיני שמחות לשמחה. גבי חג הסוכות כתיב ודרשינן ליה מדהדר כתביה הכא כיון דכתבי' גבי עצרת ופסח ילפינן מיניה בהיקש וכן מצא רבי אלחנן בסיפרי דמעצרת הוא דרשינן לה דכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים לימד כל שנוהג בעצרת נוהג בפסח וחג או אינו כל שנוהג בפסח וחג נוהג בעצרת תלמוד לומר אלה אלה נוהגין בעצרת כו'

3 Tzror Hamor, Deuteronomy Tzror Hamor, Deuteronomy 15:12

אבל בפסח לא נאמר בו שמחה לפי שעדיין לא ניתנה התורה. ועוד שעדיין לא היה להם שמחה שלימה עד יום השביעי שטבעו המצריים בים. ולכן לא נאמר שמחה במועד של פסח. משנכנס אב ממעטין בשמחה כו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה

When the Israelites came out of Egypt on Pesach, the torah had not yet been given to them, so that the Torah does not mention simcha. in addition to that, they did not know at that time that the Egyptians had been drown until the 7th day of their departure, and it was only at this moment that they rejoiced. Taanit 29a

4 Rashi, Taanit Rashi, Taanit 29a

משנכנס אדר ימי נסים היו לישראל פורים ופסח: (ח) ג' ימים פי' בה"ב אחר פורים. משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר [גמרא]

Mishna Berura 686.8

5 R. Jonathan Sacks, The Therapeutic Joy of Purim (Purim 5775)

It seems to me therefore that the simcha we celebrate throughout the month of Adar is different from the normal joy we feel when something good and positive has happened to us or our people. That is expressive joy. The simcha of Adar, by contrast, is therapeutic joy. Chasam Sofer OH 160 The statement of the Talmud (Taanit 29a) "Just as when Av begins we decrease in happiness, so too when Adar begins we increase happiness" is Rav's opinion, following his opinion that the mourning of Tisha B'Av applies to the entire month. Thus, just like by Av the mourning applies to the entire month, so too by Adar, the happiness applies to the entire month. However, we do not hold that the mourning applies to the entire month1, and therefore there is no longer any reason to say that we should increase in happiness during the entire month of Adar

6 Ritva Taanit Ritva Taanit 26b

מתני׳‎ משנכנס אב ממעטי׳‎ בשמח׳‎ במס׳‎ יבמות מפו׳‎ פ׳‎ החולץ מפו׳‎ שממעטי׳‎ בעסקיהן במשא ומתן מלבנות ולנטוע ופי׳‎ בירושלמי דהיינו בנין של שמחה ונטיעה של שמחה אבל שאינו של שמחה מותר ומארסי׳‎ ואינן כונסי׳‎ פי׳‎ ומארסי׳‎ בלא סעודת אירוסי׳‎ דאירוסי׳‎ בלא סעודה לא חשיבא שמחה אבל לא כונסי׳‎ ואפילו בלא סעודות נשואי׳‎ דנשואי׳‎ אפי׳‎ בלא סעודה חשיבא שמחה מאי היא דתנן שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס ובחמישי מותר מפני כבוד השבת ותניא קודם הזמן הזה העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין

Yebamot 43a The Gemara explains the cases involved: What is the period of mourning to which Rav Ḥisda is referring? As we learned in a mishna (Ta’anit 26b): During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut hair and to launder clothes, but on Thursday it is permitted in deference to Shabbat. And it is taught in a baraita: Prior to this time the public reduce their activities, refraining from business transactions, from building and planting, and they may betroth women but may not marry them, and they may not make a betrothal feast

7 Tosafot, Yebamot 43a s.v. מלישא וליתן מלבנות ולנטוע

מלישא וליתן מלבנות ולנטוע בפרק בתרא דתענית בירושלמי מוקי בבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים וי"מ דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה ואין נראה דלא אסר אלא סעודה עצמה ונראה דריבוי משא ומתן קא אסר שימעטו יותר מבשאר ימים

8 Tur OH Tur OH 551

משנכנס אב ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עו"ג לישתמוט מיניה דריע מזליה תניא בפרק החולץ קודם לזמן הזה פירוש מר"ח עד התעני' העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה אבל בנישואין בלא סעודה איכא שמחה

9 Minchas Elazar (Nimukei Orach Chaim Minchas Elazar (Nimukei Orach Chaim 686:1)

אבל משנכנס אדר מרבין בשמחה נקט סתם כי מדה טובה מרובה, ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו... מצוה בכל מה דאפשר להרבות בלבו ובעניניו בשמחה של מצוה ולקיים דברי חכמים

But it just says 'when Adar begins we increase our joy' without further specification, because the good aspect is greater [than the "decrease in joy" during Av, for which specific areas are mentioned]. So whatever we can do to increase in joy - there is a mitzvah in doing so, and each person has to evaluate this according to his own heart and soul... It is a mitzvah, insofar as possible, to increase the mitzvah-related joy in his heart and in his affairs, and to fulfill the words of the Sages

10 Hitorerut Hateshuvah ( Hitorerut Hateshuvah (1:177)

באחד באדר משמיעין על השקלים. למה באדר. ויראה שהוא זמן תשובה כמו אלול סוף השנה. כי גם בניסן ר"ה. ובאדר תשובה מאהבה. לכך מרבין בשמחה שנתעורר רצון ונדיבות בכל איש מישראל

Sefat Emet, Likutim, Parshat Shekalim 640, 641 R. Dessler, Michtav M'Eliyahu, Volume 2, p. 123

11 Ramchal (Derech HaShem Ramchal (Derech HaShem 4:8)

ופורים לענין הצלתם של ישראל בגלות בבל וחזרת קבלת התורה שחזרו וקבלו עליהם לעולם כמו שאז״ל (שבת פח א) הדור קבלוה בימי אחשורוש ופרטי הענינם כפי פרטי התיקון

12 Megillah Megillah 5b

ורבי היכי נטע נטיעה בפורים, והתני רב יוסף "שמחה ומשתה ויום טוב", "שמחה" מלמד שאסורים בהספד, "משתה" מלמד שאסורים בתענית, "ויום טוב" מלמד שאסור בעשיית מלאכה"

13 Yearot Davash Yearot Davash 1:8

R. Shlomo Zalman Aurbach, Halichot Shlomo, Moadim, End of Chapter 18, Orchot Halachah 36 Magen Avraham 696 SKS 5 Chaye Adam 155 Kitzur Shulchan Aruch 141

14 Michtav M'Eliyahu (Vol. 2, p. 125) the happiness we feel on Purim is a הכרת הטוב

שמחה של מצוה או שמחה שהיא מצוה?

R. Ysoscher Katz, Milin Havivin 1 Exchange With Rabbi Katz

Was just reading your great article on simcha shel mitzvah - very insightful. It can help explain why the Rambam doesn't bring the notion of netia shel simcha from Megillah 5b in Mishneh Torah, Laws of Megillah 2:14, as the simcha of planting is extraneous to any mitzvah and as such wouldn't fit into the Rambam's framework. R. Katz: Great point, Matthew. Thanks for sharing it with me, much appreciated! No, thank you. Would you agree with that analysis? R. Katz: Very much. Quite (good) creative

15 Megillah 5a-5b

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא רבי נטע נטיעה בפורים ורבי היכי נטע נטיעה בפורים והתני רב יוסף שמחה ומשתה וי"ט שמחה מלמד שאסורים בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית מלאכה אלא רבי בר ארביסר הוה וכי נטע בחמיסר נטע ואיבעית אימא לעולם נהוג ורבי נטיעה של שמחה נטע כדתנן עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין ותנא עלה בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו איזו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אבורנקי של מלכים

16 Tur Orach Chaim Tur Orach Chaim 696

פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין והעושה אינו רואה סימן ברכה לעולם

17 Orchot Chaim, Laws of Purim 27 (minhag accepted not to do melacha)

ואע״פ שאמרו יום טוב לא קבלו עליהו כלומר אסור עשית מלאכה מפני שהיו רובן עניים מפני הגלות והיתה גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה. מ״מ אחר כן נתקבל במנהג ומנדין כל העובר ועושה מלאכה בפורי׳

Kol Bo #45 (minhag accepted not to do melacha

18 Shulchan Aruch Shulchan Aruch 696:1

פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין (והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות) (כל בו) והעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או אבורקני של מלכים דשרי: הגה ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים (ת"ה סי' קי"ב

19 Rambam, Mishneh Torah, Megillah Rambam, Mishneh Torah, Megillah 2:14

מִצְוַת יוֹם י''ד לִבְנֵי כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת וְיוֹם ט''ו לִבְנֵי כְּרַכִּים לִהְיוֹת יוֹם שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעִים וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וּמֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם פּוּרִים אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם

20 Lechem Mishneh, Laws of Megillah Lechem Mishneh, Laws of Megillah 2:14

אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה. לא ידעתי למה לא חילק רבינו ז''ל בין אתרא דנהוג לאתרא דלא נהוג וכמו שחילקו בגמ' וכן נטיעה של שמחה שאמרו שם שמותר. והטור ז''ל ביאר כל זה

R. Dovid Nachbar, Turning the Ordinary into the Extraordinary: The Status of Yom Purim in Rambam’s Mishneh Torah (YUTorah to Go, Purim 5778) Rambam’s qualified position that melakha is permitted, but universally inappropriate and unproductive, seems to contradict all three approaches in the Gemara. According to the first approach, melakha is absolutely prohibited, while according to the second and third approaches it is purely the function of communal practice. Rambam’s view that melakha is permitted, but deemed unconditionally inappropriate, seems baseless. Furthermore, the inner logic of Rambam’s view is difficult irrespective of his source. If the “yom tov” quality of Purim was rejected, the roots of melakha’s inappropriate character are obscured. ... The common strand unifying each of Rambam’s novel positions and formulations is the aspirational quality of Purim. In each instance, there exists a basic definition that sets a minimum standard, but one that can be subjectively and ambitiously built upon

21 Kitzur Shulchan Aruch Kitzur Shulchan Aruch 142:8

אין לעשות מלאכה בפורים. ומי שעושה בו מלאכה, אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם. ועל ידי גוי מותר. ומותר לעסוק בפרקמטיא. וכן מותר לכתוב אפילו איגרת שלום, וכן חובותיו וכל דבר שאינו צריך עיון גדול. וכל שכן לכתוב דבר מצווה, או לעשות שאר דבר מצווה. וכן לצורך פורים מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות. שאלה קיב מה שנוהגים לעשות כמה מלאכות בפורים בתפירת וציורים וכמה מיני מלאכות לצורך שמחת פורים יפה הן עושין או לאו: תשובה יראה דשפיר דמי והכי מוכח בפ"ק דמשני לעולם נהוג איסור מלאכה אפילו באתרא דרבי אלא רבי נטיעות של שמחה נטע אלמא נטיעה אע"ג דמלאכה גמורה היא לשם שמחה מותרת וכ"ש נ"ד אפי' את"ל מאתרוותא דנהוג שלא לעשות מלאכה בפורים אך קשה לי דבאשירי פ"ב דמגילה אייתי ירושלמי אהא דתנן היה כותב ודורשה הדא אמרה דפורים מותר בעשיית מלאכה פי' מדשרי לכתוב המגילה והשתא לפי סברתי דלעיל היכא מוכח דשרי במלאכה דילמא משום דמלאכת שמחה היא לא אסור כלל דודאי כתיבת המגילה שהוא עיקר מצות פורים טפי חשיבי מלאכת שמחה ממלאכה שעושין לשמחת תחבולות. מיהא נראה דלא בעי לאורואי אלא שלא קבלו עליהם יו"ט ממש כדאיתא התם בגמ' דאי הוה יו"ט ממש ודאי היה אסורה לכתוב

Terumat Hadeshen 112

22 Beur Halachah 696, s.v. ain osin

אין עושין עיין בפמ"ג דדוקא ביום אבל בלילה עד הנץ שרי לעשות אף במקום שנהגו שלא לעשות ובת' ח"ס סי' קצ"ה מחמיר בזה

23 R. Eliezer Melamed, Peninei Halachah, Zmanim R. Eliezer Melamed, Peninei Halachah, Zmanim 15

מעיקר הדין מותר לעסוק במסחר בפורים, מפני שעסקים מוצלחים יכולים לשמח. אולם נכון להחמיר בזה, מפני שהעיסוק במסחר עלול להתארך על חשבון שמחת הפורים. ולכן נכון לפתוח רק חנויות שמוכרות צרכי פורים (מ"ב תרצו, ג, ערוה"ש ב, כה"ח ה). מנהג איסור מלאכה בפורים חל ביום הפורים בלבד. ואמנם יש מהאחרונים שהחמירו לאסור מלאכה גם בלילה, אולם מעצם זה שנחלקו לגבי הלילה, ברור שאין מנהג מוסכם לאסור מלאכה בלילה, לפיכך, אין איסור לעשות מלאכה בליל פורים (עי' בבאו"ה תרצו, א

24 Turei Even, Megillah 7b s.v. Seudat

R. Elyashiv, Ashrei Ha'ish 3:48:3, Halichot V'Hanhagot Purim (custom is to allow melacha during the night) R. Chaim Kanievsky, Torat Hamoadim SK 1 (like chol hamoed

25 Section F: Wedding Rashba, Responsa (cited in Beit Yosef, Orach Chaim 696)

כתב הרשב"א שאלת אם מותר לישא אשה בפורים מסתברא שהוא מותר דושמחת בתגך כתיב בחגך ולא באשתך אבל בפורים מותר ועוד דהו"ל חד יומא ומשום חד יומא לא משהי איניש נפשיה וכמ"ד משום פריה ורביה ובענינים אלו הולכים בהן להקל דמדרבנן הם

Beit Yosef, OH 696

26 Shulchan Aruch OH Shulchan Aruch OH 696:8

מותר לישא אשה בפורים: הגה בין בי"ד בין בט"ו וכ"ש שמותר לעשות פדיון הבן (תוס' פרק קמא דמועד קטן) מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן וי"א דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשה דבר שלא כהוגן ע"פ טובי העיר: (תשובת מהר"י מינץ סי' י"ז): שמחה ואיסור הספד בפורים והיה מקום לומר בדעת המחבר, דהנה בשו"ע (או"ח סימן תרצו סע' ד) פסק: "כל דיני אבלות נוהגים בחנוכה ופורים". נמצא שלדעתו אין בפורים דין שמחה, וממילא לא שייך הענין של "מערבין שמחה בשמחה" כיון שאין דין שמחה בפורים. אולם הרמ"א חולק שם על המחבר וכתב: "ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים, לא בי"ד ולא בט"ו, וכן נוהגין". ולדעתו שאין אבילות נוהגת כלל בפורים הרי שיש דין שמחה, יקשה מדוע מסכים הרמ"א עם דברי המחבר שמותר לשאת אשה בפורים, והרי אין מערבין שמחה בשמחה, וצ"ב. ...גדר השמחה בפורים אינו שיש דין שמחה ביום, אלא שיש דין לעשות פעולות של שמחה. וכל הדין של "אין מערבין שמחה בשמחה" שנאמר לגבי איסור נישואין ברגל, זהו דין ביום טוב שעצמותו ומהותו יום של שמחה מחיוב "ושמחת בחגך" שהוא חיוב שמחה על כל היום, וזה סותר לשמחת חתונה. מה שאין כן בפורים שאין גדר השמחה ביום, שפיר אין בחתונה כל סתירה לפעולות השמחה שמחוייב ביום הפורים

R. Reizman

27 Kaf HaChaim Kaf HaChaim 696:51

נא) [סעיף ח'] מותר לישא אשה בפורים. כ"כ ב"י בשם תשו' הרשב"א והטעם כתוב שם משום דושמחת בחגך כתיב בחגך ולא באשתך אבל בפורים מותר יעויין שם. והמ"א בסוף הסימן כתב לפי מ"ש רסי' תקמ"ו דק"ל כמ"ד אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לכן יעשה החופה בי"ג עכ"ל וכ"כ הפר"ח דאסור לישא אשה בפורים. וכ"כ העט"ז והברכ"י או' י"ב כתב דהרב מופת הדור כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה עם היות שהיה תלמיד הפר"ח הורה הלכה למעשה לישא בפורים כהוראת מרן. והב"ד השע"ת או' י"ב וכתב וכן פשט המנהג במדינות אלו עכ"ל נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אם אפשר יש לעשות הנישואין קודם רדי לצאת אליבא דכ"ע ואם א"א מחמת איזה סיבות אז יש לסמוך על המתירין. ואם אפשר יש לעשות סעודת פורים קודם החופה: מותר לישא: דבחג כתיב ושמחת בחגך ולא באשתך ולא בפורים ועוד דהוי ליה חד יומא ומשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה וכמ"ד משום ביטול פריה ורביה (ב"י בשם הרשב"א) לכאורה משמע דה"פ דבשלמא ברגל גזרינן שמא ישהא עד הרגל כדי להשתכר שיצאו שבעת ימי המשתה בז' ימי החג אבל בפורים משום יום א' לא ישהא וצריך עיון דהא אמרינן בגמרא דמותר לישא ערב הרגל דמשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה (פירש"י ור"ן כיון דאי משהו תו לא מצי עביד במועד) וא"כ לא יעמיד הנשואין בערב הרגל וזה לא שייך גבי פורים ואפשר דהרשב"א סברא דנפשיה קאמר אלא שתפס לשון הגמרא, ומ"מ קשה מנ"ל הא ואפשר שהוכחתו מדמותר לישא ערב עצרת ולא חיישינן שישהא הנישואין כי שם אינו חושש אם ידחה עד אחר עצרת דאינו אלא יום א' אלא ע"כ כיון דאינו אלא יום א' לא איכפת לו בזה לשהות דהא מ"מ יצטרך לעשות שבעת ימי המשתה: וכתב הלבוש לפי מה שכתבתי סימן תרפ"ח ס"ו דאין לעשות סעודת פורים בשבת אם כן הכי נמי אסור לעשות סעודת נשואין בי"ד ע"כ ול"נ דלא דמי דהתם הטעם דאם כן לא תהא סעודת פורים ניכרת אבל הכא מה בכך אם לא תהא סעודת הנישואין ניכרת, ועיין מה שכתבתי שם, אלא אי קשיא הא קשיא דהא קיי"ל אין מערבין שמחה בשמחה כמו שכתבתי ריש סימן תקמ"ו וילפינן לה מקרא א"כ היאך מותר לערב שמחת הנשואין בשמחת פורים, ויש לומ' דמש"ה סיים הרשב"א ודברים אלו מדרבנן הם והולכין להקל כלומר דלמאן דאמר אין מערבין באמת אסור, אבל כיון דלאידך שרי הולכין להקל, וא"כ לפי מה שכתבתי ריש סימן תקמ"ו דקיימא לן כמאן דאמר אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לכן נ"ל שיעשה החופה ביום י"ג כנ"ל

Magen Avraham, OH 696 SK 18

28 Kitzur Shulchan Aruch Kitzur Shulchan Aruch 142:9

אבל ביום שקורין את המגילה, שאז עיקר השמחה, אין עושין בו נישואין, משום דאין מערבין שמחה בשמחה

29 Malbim, Isaiah Malbim, Isaiah 16:10

שמחה היא תמידית, גיל בשעת הקציר על ההצלחה

30 Gra, Proverbs Gra, Proverbs 23:24

גיל יגיל אבי צדיק ההבדל שבין גילה לשמחה הוא, כי גילה באה על דבר תמידי ושמחה היא בדבר שנתחדש, כמו בהולד בן לאדם אזי בעת הולדו ישמח אביו, ואחר כך כל ימי הבן גילה לאביו. רץ כצבי חדשי השנה ב, עיין מלבי"ם ירמיה ט"ז, ט. וישעיהו נ"א, ג. שפירש על פי חז"ל ששון הוא חיצוני, שמחה היא פנימית בלב. גילה היא שמחה משותפת עם אחרים, רינה היא שירה מתוך שמחת הלב. דיצה תרגום של ששון כמו שכתב מצודת ציון באיוב מ"א, י"ד. חדוה תרגום של שמחה. אהבה היא ענין שבלב ברגש ובנפש, אחוה היא כאשר האהבה מתעצמת הופכת להרגשת שותפות מוחלטת עם השני. שלום הוא שלימות שאינו רואה שום חסרון או פגם אצל זולתו, כמו על כל פשעים תכסה אהבה. רעות היא שותפות יותר גבוהה והפיכת בני הזוג לאיש אחד וכמו שמובא בזוהר הקדוש ובדברי האלשיך שהוא מושג לדביקות מוחלטת. וַיִּחַד חדווה שמחה המהולה בעצב. דוגמא: כשעולה עזרא מן הגולה וכולם רואים את בניין בית שני, אומר: "ועתה אל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". כי שבי הגולה שביניהם יש מהם שראו את הבית הראשון בתפארתו, מחד שמחים על הבניין החדש, אך לבם כואב על התמעטות קדושתו ותפארתו של הבית השני

R. Tzvi Reizman, - p. 369 R. Ḥanokh Ben-Pazi, - Ḥedwah - Simḥah mixed with sadness. For example, when 'Ezra returns to Ereẓ Yisra'el from the [Babylonian] Exile and all witnessed the building of the Second Temple, 'Ezra says, "[And now] do not be sad, for the joy of the Lord is your strength." Because, the returnees from exile include those who saw the First Temple in its splendor. On the one hand, they are happy about the Second Temple; but, their hearts ache because of the Second Temple's weakened holiness

31 R. Baruch Moskovitz,תהלים, p. R. Baruch Moskovitz,תהלים, p. 291

"שמחה תמידית" "שמחה" קשורה בעניינים חיצוניים, ו"ששון" קשור לעניינים פנימיים. כתוצאה מכך ה"שמחה" היא בגלוי וה"ששון" בהעלם, מכיוון שעניין חיצוני (שמחה) מוליד שמחה גלויה ואילו עניין פנימי (ששון) מוליד שמחה מסותרת. בש"ס סוכה הנהו תרי מיני חד שמי' ששון וחד שמי' שמחה א"ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון ושמחה ישיגו וגו' א"ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב שמחה וששון ליהודים, א"ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושויוך פרוונקא דכתיב כי בשמחה תצאו א"ל שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששון א"ל האי מינא דשמי' ששון לר' אבהו עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב ושאבתם מים בששון א"ל אי הוה כתיב לששון כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכי' דההוא גברא משוינן לי' גודא ומלינן בי' מיא והמאמר פלאי והמהרש"א פירש שבדרך היתול אמר מין אחד לחברו כן ודבריו אינם מובנים כי תורתנו הקדושה איננה מקום להעתיק בה דברי התולים ובודאי עניני חכמה ולימוד לאדם נרמזו כאן ומפי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שמעתי שאמר לפרש דהמין סבר כי התכלית לאדם להיות שש ושמח והשיב לו ר' אבהו כי זה רק צורך לעבודה ולא התכלית וזהו שמרמז משכי' דההוא גברא משוינן לי' גודא ומלינן בי' מיא ודפח"ח

R. Menachem Mendel Schneerson, R. Shmuel Bornsztain, Shem M'Shmuel Yom Hakipurim Year 5672 R. Akiva Eiger, Hashmatot #1 (difference between simcha and oneg

32 Tehillim Psalms 100:2

עִבְדוּ אֶת ה בְּשִׂמְחָה; בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה

33 Shabbath Shabbath 30b

ושבחתי אני את השמחה שמחה של מצוה ולשמחה מה זה עושה זו שמחה שאינה של מצוה ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳ אמר רב יהודה וכן לדבר הלכה אמר רבא וכן לחלום טוב

The praise of joy mentioned here is to teach you that the Divine Presence rests upon an individual neither from an atmosphere of sadness, nor from an atmosphere of laziness, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of idle conversation, nor from an atmosphere of idle chatter, but rather from an atmosphere imbued with the joy of a mitzva

34 Kitzur Shulchan Aruch Kitzur Shulchan Aruch 142:1

חייב כל אדם לשלוח לכל הפחות לאדם אחד שתי מתנות, דכתיב: "ומשלוח מנות איש לרעהו", משמע שתי מתנות לאחד. וכל המרבה לשלוח מנות לרֵעים, הרי זה משובח. ומכל מקום מוטב להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרֵעים, כי אין שמחה גדולה ומפוארת לפני הקב"ה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות. והמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אין השמחה ראויה בעוה"ז כי אם בעבודת הש"י ולא תמצא בכל ספרי הקדש שישבח השמחה אלא בענין העבודה וההשגה בהקב"ה

Likutei Moharan II 24 Rabbenu Bahya, Kad HaQemah (Simha

35 Rambam in Hilkhot Yom Tov ( Rambam in Hilkhot Yom Tov (6:19)

ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכול

36 Maimonides, Hilkhot Lulav ( Maimonides, Hilkhot Lulav (8:15)

שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא

37 Rambam writes in Hilkhot De'ot ( Rambam writes in Hilkhot De'ot (1:8)

ולא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות

39 Kitzur Shulchan Aruch Kitzur Shulchan Aruch 29:2

וְלֹא יְהֵא מְהוֹלָל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וְכֵן בִּשְׁאָר רֹב הַמִּדּוֹת, מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי נִקְרָא חָכָם. (רמב"ם הלכת דעות פ"א

Do not be too jubilant and jolly, nor too sad and gloomy. But be happy at all times, be contented and show a friendly face. And so too with most other character traits, anyone who follows the middle course is called a wise man

40 Mishnah Brurah Mishnah Brurah 1:10

י) שיהא מיצר אבל התורה והתפילה יהיה בשמחה

41 Bartenura, Pirkei Avot Bartenura, Pirkei Avot 4:2

ששכר מצוה מצוה פירוש, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה. והאריז“ל גילה לאיש סודו שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי חכמה ורוח הקודש היה בשכר שהיה שמחה בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית. איך מה ראוי לאדם ליתן הודאה עצומה בשמחה רבה ולשמוח מאד באלקותו יתברך...בכל עת ובכל שעה שמקים איזה מצוה מן המצוות שצוה לו הבורא ית‘ כי אות הוא בינו ובין בני ישראל שהם עם סגולתו. וראו על ככה אנשי כנסת הגדולה לתקן שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, ברכה ותהלה לבוראנו...על זה שקידש אותנו בקיום מצותיו ובחר בנו להיות לו לעם סגולה

“The reward for a mitzvah is a mitzvah” – This means that when a person finds the performance of a mitzvah rewarding and enjoyable, that itself is considered a separate mitzvah. He will therefore be rewarded for both the mitzvah as well as the pleasure he experienced in doing the mitzvah. [Thus read it as follows: “The reward – pleasure – of a mitzvah is itself a mitzvah.”] Rabbi Elazar Ezkari, Sefer Chareidim, Preface (Happiness in the performance of a mitzvah can propel a person to the highest levels of spirituality) The Ari [Rabbi Yitzchak Luria, the greatest Kabbalist of the past thousand years] revealed to his confidant that everything he achieved in Torah, all the gates of wisdom that were opened to him, and the Divine Inspiration he received were all in the merit of the great happiness that he had when he performed a mitzvah. Rabbi Alexander Ziskind, Yesod V’Shoresh Ha’Avodah, Introduction (Take advantage of the blessing before a mitzvah to feel the happiness of the special relationship we have with God) Whenever you do a mitzvah, you should express deep gratitude to God for having given you that mitzvah. In addition, fulfilling a mitzvah is a time to feel great joy at your relationship with God. This is because each mitzvah is a sign of our covenant with God. This is why we recite a blessing before performing a mitzvah, a blessing that expresses praise to God for having sanctified us with fulfilling His commandments, and for having chosen us to be His special nation …

● The Workshop · weekly

Everything I build, in one email a week.

Torah tools, daf games and AI experiments, with the story behind each one. Sign up and this week’s issue arrives within the hour.